<h1>רבינו ירוחם נ"כ ח"ג</h1>
<h2>דף קל.</h2>
הזרוע והלחיים והקבה שהן מתנות כהונה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית כלומר בזמן שבית המקדש קיים ושלא בפני הבית בחולין [אבל לא] במוקדשין כך פשוט בחולין. הזרוע והלחיים והקיבה נחלקו בם הפוסקים אם נוהגין בחוצה לארץ רש"י וכמה פסקני' כתבו שאין נוהגין אלא בארץ כמו ראשית הגז כאשר אכתוב, והרמב"ם כתב דנוהג בחוצה לארץ, וכן כתב הר"מ, וכן נראה סברת רי"ף שלא הביא ההיא דרבי אלעאי [לקמן קל"ו ע"א] אלא בראשית הגז, ובמתנות שהן הזרוע והלחיים והקיבה לא כתב אלא סתם, נראה שסובר דלא אמרי' הא דרבי אלעי דאינו נוהג אלא דוקא בראשית הגז אבל זרוע ולחיים וקיבה נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ, ולפי' פירשתי כל דיניו כמו שפירשתי בשאר איסור והתר, ורש"י כתב דאין נוהג בחוצה לארץ פשוט בשבת [י' ע"ב ד"ה הוה נקיט].
<h2>דף קל:</h2>
המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור שאין יכול להוציאו בדיינים, אבל חייב לצאת ידי שמים כך פשוט.
<h2>דף קלא.</h2>
לוי, אין מוציאין ממנו מתנות כגון זרוע ולחיים וקיבה.
<h2>דף קלא:</h2>
ונותנין מתנות כהונה לכהנת אפילו נשואה עם ישראל כיון שבאין מחולין ואין בהם קדושה, ובעלה אוכל מהן בשבילה שהיא כהנת כך פשוט.
<h2>דף קלב.</h2>
כוי שהוא ספק בהמה ספק חיה שנולד מתיש וצביה או בהפך חייב בכל המתנות זרוע ולחיים וקיבה כך פשוט.
בכור בעל מום שמותר לשוחטו ונתערב בק' בהמות חולין והן מק' בני אדם א' מכל א' וא', אם הבכור היה של כהן ומכרו לישראל במומו כלם פטורים ממתנות שכל א' יאמר הבכור שלי, ואם הם כלם מאדם א' נותן מכלם המתנות חוץ משל א' מהם, ואם לא לקחו הבכור מכהן יבא הכהן לכל אחד מהם ממה נפשך אם הוא בכור שלי הוא ואם הוא חולין תן לי המתנו' ולפיכך כל א' מהן נותן לו המתנות כך פשוט.
השוחט לכהן ולנכרי פטור מהמתנות אבל השוחט לישראל חייב הטבח במתנות כי דינו עם הטבח. טבח כהן חייב במתנו' אם קבע בית המטבחים, ואם לא קבע, פטור שני' או שלשה שבתות, ומכאן ואילך חייב. והמשתתף עם כהן או עם נכרי פטור ממתנות וירשום פי' שיעש' בה סימן שיכירו שיש בה לגוי שותפות או לכהן. ואם נשתתף בטבחות עם כהן דינו כמו שכתבתי בטבח כהן כך פשוט. אם אמר כהן לישראל אני מוכר לך פרה זו חוץ מהמתנו' פטור ישראל מהמתנות.
<h2>דף קלב:</h2>
כהן טבח דלא מפריש מתנות הוי בשמתא כך פשוט.
נותנין הזרוע לכהן א' והלחי לכהן אחר, ואם אלו המתנות הם משור, מחלק כל א' לב' חלקים ונותנם לב' כהנים כל א' מהם כך פשוט.
כשהטבח אינו נותן המתנות האיסור עליו והבשר מותר דלא טבלי ואין בהם קדושה כך פשוט.
<h2>דף קלג.</h2>
הכהן אינו רשאי לגזול המתנות ואסור לתובען וגם הצנועים מושכין ידיהם שלא ליטלן כך פשוט.
כהן שיש לו ת"ח עני בשכונתו מזכה לו המתנות אפילו לא הגיעו ליד כהן, ודוקא כהן ניכר שרגילין בני העיר לתת לו מתנו' שהן זרוע ולחיי' וקיבה, אבל אם אינו ניכר כך אסור שאינו יכול לזכות דבר שאינו בידו, והת"ח אם יטלם גוזל הכהנים. ודוקא כהן המזכ' מרצונו, אבל כהן המזכה בעל כרחו כגון שמש או אדם שהוא כפוף לאחר אסו', וכמו כן דוקא לעני אבל לאדם אחר אסור כך פשוט. כהן שותף עם ישראל בראש הבהמה פטור מן הלחי וחייב במתנות אחרות, וכן אם היה לו חלק בזרוע פטור מן הזרוע, וכן בבני מעים. ואם אמר כהן לישראל כלה שלך והראש שלי אפילו א' מק' שבראש של הכהן פטו' מהלחי וחייב באחר(י)ות. ואם אמר כהן לישראל כלה שלי והראש שלך, חייב הישראל לתת הלחי אע"פ שעקר הבהמ' מכהן כך פשוט.
<h2>דף קלד.</h2>
אמר לו כהן לישראל חוץ מהמתנות פטור מהמתנות, כי חוץ שיורא הוי, אבל אמר ע"מ שהמתנות שלי נותנם הלוקח לכל כהן שירצה, דע"מ לא הוי שיורא, והמקח יהיה קיים שלא יתבטל המקח בעבור שהתנאי אינו מתקיים, כי התנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל והמקח קיים כמו שכתבתי במישרים [ני"א] בדין קרקעות ח"ו.
אמר אדם לחבירו מכור לי בני מעיה של פרה זו והיה בהן מתנות, הלוקח נותן המתנות לכהן, ואין מנכה לו מוכר דמי הקיבה, ואם מכר לו במשקל מנכה לו דמי הקיבה, ומה שאמרנו כשלקח במשקל שנותן המתנות הלוקח ואין לו שום חיוב אצל הטבח, דוקא כששוקל לעצמו הלוקח אבל בששקל לו הטבח הדין כמו כן עם הטבח, פירוש עם מי שירצה עם הלוקח או עם הטבח, כי מתנות כהונה יש להם תורת גזלה כי גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלה רצה מזה גובה רצה מזה גובה כמו שכתבתי במישרים [נל"א ח"ד] בדין הנזקין חלק הגזלה.
גר שנתגייר ושחט פרתו אם נשחטה קודם שנתגייר פטור מן המתנות ואם נשחט אחר שנתגייר חייב ואם ספק המוציא מחבירו עליו הראיה כך פשוט.
<h2>דף קלד:</h2>
מקום שנהגו למלוג העגלים לא יפשיט הזרוע ואם נהגו להפשיט הראש לא יפשיט הלחי. ואם אין שם כהן, מעלה אותם כלומר יעשה להם שומא בדמים כמה שוין, ואוכלן, ונותן דמיהן לכהן כך פשוט.
אי זהו זרוע מן הפרק של הארכובה הנמכרת עם הראש עם כף היד שהוא בכתף הרחב הנקרא פלאנטה, וכנגדו ברגל השוק שהם ב' עצמו' מהארכובה הנמכרת עם הראש עד בוקא דאטמא. וזרוע ימין. וחייב ליתן צמר שבראש כשבים ושער שבזקן תישים, וחלב שבתוכה. ונהגו בו כהנים עין יפה ליתנם לבעלים, אבל מכל מקום הוא חייב ליתנם. והלחיים מן הצדעים עד תחלת הגרגרת כלומר לחיים התחתונים עם הלשון כך פשוט.
<h2>דף קלו:</h2>
ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ דנהגו עלמא כתלתא סבי וחד מניהו רבי אלעאי דאמר ראשי' הגז אינו נוהג אלא בארץ, כך פשוט בחולין ובכמה דוכתי בתלמוד, ועל כן לא פירשתי דיניו בארוכה ודיניו מפורשים, ואע"ג דפסק רב נחמן כרבי אלעאי, לא פסקה בפי' אלא אמר נהגו עלמ' כתלתא סבי, ולפי שנהגו בכל אלו הארצו' ובכל אותן שעברתי וששמעתי עליהן כרבי אלעאי על כן לא ביארתי דיניהם, וכן כתב הרמב"ם שאין נוהג ראשית הגז בחוצה לארץ.
